להיות מנכ״לית ואמא לשניים

28 באפריל 2017 5

הפוסט הזה מתבשל אצלי כבר כמה ימים,

ומאתמול אני מרגישה שאני מדברת לעצמי ועוד שניה אנשים מתחילים להסתכל עלי מוזר

כי נראה שאני בשיחה ממש מעניינת.

החוויה הראשונה שלי עם האימהות לפני שלוש וחצי שנים לא היתה שוק גדול,

נכון שהיתה הסתגלות למצב חדש וסדרי העדיפויות השתנו,

אבל מהר מאוד הצלחתי לארגן לעצמי מחדש זמן לכל דבר,

גם הרבה זמן לעצמי ולדברים שאני אוהבת,

הרבה מזה בזכות תשתיות בעסק שלי שכבר היו בנויות

ובן זוג שנותן לי קונטרה בצורה מושלמת (זכיתי!)

האמת, אפילו קצת הסתכלתי בהתנשאות על האימהות המקטרות,

מה הבעיה שלהן? הן סתם שליליות, זה באמת לא מסובך...

 

כשנרי, בתי השנייה, נולדה הרגשתי שזה ממש קטן עלי,

הלידה היתה מושלמת, כל ההתחלה קלי קלות,

הכל מוכר וידוע, בקצב הזה אני מתקתקת עוד כמה בשנה הקרובה.

 

את הסתירה חטפתי רשמית בחופשת הפסח.

לראשונה מאז שאני אמא, חופשה עם הילדים הפכה מכיף (אינטנסיבי אבל כיף),

למלחמת התשה שסיימנו אותה שנינו חולים ופצועים כאילו חזרנו ממלחמה.

 

לא יכולה להסביר מה בדיוק היה שם, לא באמת היה משהו חדש,

פשוט כל היומיום עם הילדים התעצם פי כמה ומשם נזרקתי חזרה לשגרה

שמשלבת, איך לא, וירוס שאני מנסה להחלים ממנו, צוואר בקבוק של משימות מפסח,

עסק לא קטן שצריך לנהל, שאני אוהבת לנהל, אם רק יתנו לי לעשות את זה בשקט...

ולקינוח פעם שניה בשבועיים וירוס טורדני שלא מצליח לעבור כי אני לא מצליחה לנוח.

את השבוע הזה סיימתי עם הרבה מסקנות חדשות.

 

מעולם לא החשבתי את עצמי פמיניסטית גדולה

אני לא לוחמת למען שיוויון בין נשים לגברים,

לא שורפת חזיות בכיכרות, אחד הריגושים הכי גדולים שלי בחיים זה שופינג ב״זארה״ ומניקור,

אך באותה נשימה, באופן מעורר התפעלות, אפילו שלי,

אני בעצם חיה חיים שכל צעד שלהם מבטא עוצמה נשית,

מצד אחד רך ומכיל, אימהי, נשי ומחבק, מצד שני מנהל ביד רמה 15 עובדים, מאות לקוחות,

עשרות אלפי עוקבים, לוקחת עשרות החלטות ביום, טועה, נופלת, קמה,

לא ישנה מספיק בלילה אבל קמה בחיוך לחיים שאני הכי אוהבת בעולם.

 

יהיו כאלה שיגידו תרגיעי, קחי צעד אחורה בשנים הללו, אני אומרת, זאת פשוט לא אני!

אני אישה של Doing, עשייה עושה לי טוב, הופכת אותי גם לאמא טובה יותר, או לפחות מקווה :)

 

מגיע לנו שאפו!

אז למה כתבתי את הפוסט הזה? גם כדי לטפוח לעצמי על השכם קצת, מה קרה, מגיע לי :)

אבל גם ובעיקר כדי להגיד לכן אימהות יקרות,

במיוחד אימהות לילדים צעירים שבונות בימים אלה את המשפחה שלהן,

ובעיקר לחברותיי, לקוחותיי ושותפותיי העצמאיות- שאתן גדולות מהחיים.

אין בזה שום דבר מובן מאליו שאנחנו מקדישות את השנים הכי חשובות שלנו להתפתח ולצמוח

ועושות את זה לצד הריונות, גוף שמשתנה, עייפות, אינספור וירוסים שהילדים מביאים מהגן,

המוח שמתפקד חצי כוח בהריון (כן זה אמיתי) ועדיין מצליחות להיות חדות, מבריקות,

מצליחות, מתוקתקות, מכילות, נשיות, חברות, בנות זוג, מספיקות ההההכל

ועושות את הכל בהרבה סטייל!

זר לא יבין זאת, גבר לא יבין זאת.

 

אוהבת אתכן ועושה את המסע הזה יחד אתכן

לירון

נ.ב - אם יש לך חברה שאת מעריכה וגאה בה, העבירי לה את הפוסט הזה, היא תודה לך.